יעקב זכריה נמן

שבעה חגים מוזכרים בתורה שבכתב, ואלו הם: 1. פסח 2. שביעי של פסח, 3. שבועות 4. ראש השנה 5. יום כיפור 6. סוכות 7. שמיני עצרת. לארבעה מתוכם התורה שבכתב מביאה טעם והסבר. פסח - לזכר יציאת מצרים. ראש השנה - זכרון תרועה. יום הכיפורים - כשמו "כי ביום הזה יכפר עליכם", וסוכות - כי בסוכות הושבתי את בני ישראל. אבל לשלושה מתוכם התורה לא נותנת טעם: שביעי של פסח, חג השבועות ושמיני עצרת. מעניין ששלושת החגים האלו נקראים בתורה "עצרת" כלומר, ההדגשה של התורה היא על העצירה ממלאכה בלבד ואכן גם אין בחגים אלו מצוות מיוחדות מעבר למצוות השביתה ממלאכה (בשונה משאר החגים שיש בהם מצוות מיוחדות) התורה שבכתב אמנם לא נותנת טעם לחגים אלו, אך חז"ל, בתורה שבעל פה, נותנים לחגים אלו טעמים גדולים מאד: בשביעי של פסח היתה קריעת ים סוף (1), בשבועות - מתן תורה ובשמיני עצרת - זה יום שה' אומר לעם ישראל אחרי שבעת ימי חג הסוכות - יום אחד מוקדש רק לי ולכם והוא גמר החיתום של כל הדין של חגי תשרי. מדוע התורה שבכתב לא נותנת את הטעם לחגים האלו ורק התורה שבעל פה מבארת אותו? האם זה אומר שקדושתם של הח