יעקב זכריה נמן

פרשת נשא היא הארוכה ביותר בתורה מכיוון שיש בה את התיאור של מה שהביא כל נשיא לחנוכת המשכן. התורה חוזרת שנים עשר פעמים כמעט על אותו קטע בדיוק. הדבר היחיד ששונה זה השם של השבט ושם הנשיא.  חוץ מאצל שבט אחד שבו יש עוד שינוי קטן וקצת מוזר, וזה אצל שבט יששכר. אם בכל שאר השבטים הפתיחה היא קבועה "ביום ה[מספר היום] נשיא לבני[שם השבט ושם הנשיא] קרבנו..." רק אצל שבט יששכר הפתיחה היא שונה: "ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר, הקריב את קרבנו" המילה הקריב חוזרת על עצמה פעמיים ובנוסף תמוה מדוע שבט יששכר שנולד בין אחרוני השבטים זוכה להקריב שני ברשימה? בפירוש רש"י מובא מדרש שעונה על שתי השאלות האלה. המדרש אומר שאצל יששכר מופיעה פעמים המילה "הקריב" מכיוון שהיו שתי סיבות לכך שזכה להקריב שני לשבטים , האחת - ששבט יששכר היו לומדי תורה, והשניה - ששבט יששכר היו אלו שנתנו את העצה לנשיאים לנדב את הקרבנות האלו.  אבל מה כל כך מיוחד בעצה הזו להקריב קרבנות לחנוכת המשכן, הרי זהו דבר מתבקש? מסביר ה"חפץ חיים" שעצתו של נשיא שבט יששכר לשבטים היתה שכל אחד יתנדב את אותם

בפרשת בהר אנחנו קוראים על מצוות השמיטה והיובל. בכל שבע שנים שנת שמיטה ואחרי שבע שמיטות, בשנת החמישים, מגיעה שנת היובל. בשנת היובל ישנה מצווה מיוחדת, מצוות הקהל, בה כל עם ישראל, גברים נשים וטף מתכנסים בבית המקדש ושומעים את הכהן הגדול הקורא בספר התורה. הספירה של שבע פעמים שבע ואז אירוע של קריאה בתורה כשמגיעים לחמישים לא מזכירה לכם משהו?! בטח שמזכירה! את ספירת העומר! מיציאת מצרים עברו חמישים יום עד שקיבלנו את התורה בהר סיני. כנגד זה אנחנו סופרים בימים אלו את ספירת העומר, שבע פעמים, שבעה ימים, עד ליום החמישים - חג השבועות, חג מתן תורה! ההקבלה כאן ברורה ביותר: ביציאת מצרים - שבע פעמים שבעה ימים וביום החמישים התכנסות של כל עם ישראל כאיש אחד בלב אחד, בהר סיני לקבל את התורה. ובארץ ישראל - שבע פעמים שבע שנים ובשנה החמישים, שנת היובל, התכנסות של כל עם ישראל בבית המקדש כאיש אחד בלב אחד לקבל את התורה במעמד "הקהל".  בעצם כל שבוע, כשמו, הוא מחזור קטן של שבעה ימים. ושוב, אחרי ששת ימי המעשה תמיד מגיע יום השבת שהוא יום של התכנסות משפחתית וקהילתית בבית הכנסת (או בחצר בית הכנסת...) לשמוע את קרי

פינת ההלכה | חלק א   מצוות יסודיות לכל עת * בכל המצוות בחלק זה אין הבדל בין גברים ונשים 1. אמונה וביטחון בה' | מצוות מהתורה פתיחת הלב: את שתי הדיברות הראשונות מעשרת הדיברות, בהן נעסוק הפעם שמע כל עם ישראל ישירות מפי ה' במעמד הר סיני. מצוות יסודיות אלו שאנו נוהגים לכלול בשם: "אמונה" נוכל לקיים ממש בכל רגע, במחשבה בלבד! ככל שנתחזק באמונה כך תגדל מידת הביטחון שלנו בה' שהיא הבסיס לחיים מאושרים. למעשה: "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". אמונה בה' כוללת אמונה במציאותו ובכך שהוא בחר בעם ישראל. המצווה הבאה: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" היא האיסור לחשוב שיש כח בעולם שאין מקורו בה'. ישנה אמונה תמימה וטבעית המבוססת על מורשת אבות, וישנה ידיעה מבוררת הנשענת על השכל. שתיהן נצרכות. לימוד סודות התורה נקרא גם "דעת ה'" ומי שזוכה לעסוק בו מקיים מצווה זו בהידור רב.  __________________________ 2. לייחד את ה' | מצווה מהתורה פתיחת הלב: המילים "שמע ישראל" מלוות את עם ישראל מראשית היווסדו, במדרש מסופר ששנים עשר בניו של

בתחילת פרשת אמור מצווים הכהנים לשמור על ייצוגיותם החיצונית, שלא יהיה בהם מום. עוד מצווים הכהנים (ע"פ פסוק בספר יחזקאל) שלא יקרחו וגם שלא יפרעו את שערם. ומה יקרה אם לכהן תהיה קרחת? או אם פעם אחת הוא ישכח להסתפר? אז מה? זה מפריע במשהו לאלוקים? אם הלב שלו טוב אז מה הבעייה? הרי אלוקים הוא בוחן כליות ולב ולמה חשובה החיצוניות?! התשובה היא שהקדושה מתבטאת גם בחיצוניות, כפי שאומר הנביא מלאכי: "וְכִי תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע… הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ אָמַר ה' צְבָאוֹת" הנביא מציג טענה שאומרת - אם נביא לבית המקדש קרבן של בהמה עיוורת מה רע בזה? והנביא עונה בשם ה' - הקריבהו נא לפחתך, אם היית מביא מתנה כזו למושל העיר שלך - האם הוא לא היה נפגע מכך? אז ברור שאלוקים לא צריך את הקרבנות היפים שלנו, אבל באמצעות היחס אליו אנחנו מתרגלים את היחס הנכון לעמיתינו, בני האדם. זו אולי משמעות הפסוק על העניין הזה בפרשתנו: "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" על ידי יחס מכבד בינינו, בתוך בני ישראל, בין אדם לחבירו, בכך אנחנ

העטיפה (כשם עצם) ממש לא חשובה אבל העטיפה (כפועל) בהחלט כן! בפרשת השבוע שלנו, פרשת אמור, מפורטת רשימה של מומים שפוסלים את הכהן מלשרת בבית המקדש ועוד רשימה של מומים הפוסלים את הבהמה מלעלות כקרבן על המזבח. הדרישה של התורה שהכהנים וכן הקרבנות יהיו "תמימים" ויפים כלפי חוץ מעוררת בנו שאלה מהותית וחשובה: מדוע חשובה החיצוניות? בעיקר הלב מתקשה להבין את המגבלה על הכהנים. אם הכהן צדיק וישר ובעל לב טוב, אבל נולד עם מום מסויים, מדוע ייגרע חלקו מלעבוד את עבודת הקודש בבית המקדש? בגמרא במסכת תענית מובא סיפור על ר' יהושע בן חנניה שהיה מכוער אך חכם גדול. יום אחד שאלה אותו בת הקיסר, כיצד חכמה כל כך מפוארת שוכנת בכלי כל כך מכוער? ר' יהושע החזיר לה בשאלה: באיזה כלים מאחסנים את היין בבית אביך? בכלים של חרס או בכלים של זהב וכסף? אמרה לו: בכלים של חרס. אמר לה: אתם אנשים חשובים, יותר ראוי שתשמרו את היין בכלים של זהב וכסף. פקדה בת הקיסר להעביר את היין לכלים של זהב וכסף וכמובן החמיץ כל היין. שאל הקיסר את ביתו: מי נתן לך את העצה הזו? אמרה לו: רבי יהושע בן חנניה. פנה אליו הקיסר ושאל א