העורב והיונה | לפרשת נח
שני עופות שונים משלח נח מהתיבה, עורב ויונה. בדברי הנביאים נמשלת כנסת ישראל ליונה ואצלנו היא מסמלת אהבה ושלום (זוג אוהבים, נמשלים לזוג יונים), לעומת זאת, העורב, מה הוא מסמל? כשקולו של מישהו אינו ערב, אז אומרים שיש לו קול של עורב... מדוע זכתה היונה ליחס המיוחד הזה ובמה אשם העורב? נשים לב למסופר בפרשה. כשנח שולח את העורב מהתיבה מה עושה העורב? אומרת התורה: "ויצא יצוא ושוב עד יבושת המים מעל הארץ" העורב כאילו אומר: בתיבה טוב לי, דואגים לי לכל מחסורי. כל עוד התנאים בחוץ לא טובים לפחות כמו בתיבה, או עד שהארץ תתייבש לגמרי ולא תהיה ברירה אלא לצאת, בינתיים, אני כאן. גם אם תשלח אותי - אני חוזר. הוא אגואיסט, הוא חושב רק על עצמו. לעומתו, היונה, מבינה שהיא נדרשת לתפקיד. אפילו כשנח משלח אותה בפעם הראשונה ועדיין המים על פני כל הארץ, היא לא ממהרת להיכנס חזרה לתיבה, כאילו אומרת לנח: "הלוואי הייתי יכולה להסתדר לבד בחוץ..." אז נח מכניס אותה (היא לא נכנסת לבד) - כך כתוב: "וישלח ידו ויקחה, ויבא אותה אליו אל התיבה" לאחר מכן, בפעם השניה, היונה אמנם חוזרת, אך היא