סוד השבע והחמישים | לפרשת בהר
בפרשת בהר אנחנו קוראים על מצוות השמיטה והיובל. בכל שבע שנים שנת שמיטה ואחרי שבע שמיטות, בשנת החמישים, מגיעה שנת היובל. בשנת היובל ישנה מצווה מיוחדת, מצוות הקהל, בה כל עם ישראל, גברים נשים וטף מתכנסים בבית המקדש ושומעים את הכהן הגדול הקורא בספר התורה.
הספירה של שבע פעמים שבע ואז אירוע של קריאה בתורה כשמגיעים לחמישים לא מזכירה לכם משהו?!
בטח שמזכירה! את ספירת העומר! מיציאת מצרים עברו חמישים יום עד שקיבלנו את התורה בהר סיני. כנגד זה אנחנו סופרים בימים אלו את ספירת העומר, שבע פעמים, שבעה ימים, עד ליום החמישים - חג השבועות, חג מתן תורה!
ההקבלה כאן ברורה ביותר: ביציאת מצרים - שבע פעמים שבעה ימים וביום החמישים התכנסות של כל עם ישראל כאיש אחד בלב אחד, בהר סיני לקבל את התורה. ובארץ ישראל - שבע פעמים שבע שנים ובשנה החמישים, שנת היובל, התכנסות של כל עם ישראל בבית המקדש כאיש אחד בלב אחד לקבל את התורה במעמד "הקהל".
בעצם כל שבוע, כשמו, הוא מחזור קטן של שבעה ימים. ושוב, אחרי ששת ימי המעשה תמיד מגיע יום השבת שהוא יום של התכנסות משפחתית וקהילתית בבית הכנסת (או בחצר בית הכנסת...) לשמוע את קריאת התורה.
כך גם במנורת שבעת הקנים בבית המקדש, כל ששת קני המנורה פונים לכיוון הקנה האמצעי שמאחד את כולם ופונה כלפי מעלה. הקנה האמצעי הוא כמו יום השבת, כמו שנת השמיטה, כמו שנת היובל, כמו חג השבועות, מסמל את האחדות בכך שהוא מחבר בין כל הקנים, יחד עם התורה שאותה מסמל אור המנורה, כמו שכתוב בפסוק "כי נר מצווה ותורה אור"
הקהילתיות, המשפחתיות והאחדות סביב ערכי התורה הם היעד הנכסף, אם כן, בכל מעגלי החיים שלנו.
שבת - שלום!
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך!