אחי, אתה לא רואה אותי | לפרשת מקץ (ארוך)
"וַיַּכֵּר יוֹסֵף, אֶת-אֶחָיו, וְהֵם - לֹא הִכִּרֻהוּ" מספרת לנו התורה. ונראה שזהו משפט מפתח.
מכאן מתחיל סיפור של התנכרות מצד יוסף - "ויתנכר אליהם וידבר איתם קשות..."
מצד אחד, יוסף לא חושף את זהותו בפני אחיו, אבל מצד שני, נראה שהוא לא ממש מקפיד על מידור מלא…
כשנכנסים קצת לסיפור זה מעורר פליאה גדולה, איך זה שהאחים לא העלו בדעתם, לפחות כאפשרות סבירה, שהעומד מולם, הוא יוסף בעצמו?
הרי הם נפגשו איתו כמה וכמה פעמים והכל מתנהל איתו מוזר, החל בזה שהוא חושד בהם כמרגלים אחר כך הוא מסכים לשחרר את כולם ולאסור רק את שמעון, ולמה דווקא את שמעון? אומרים חז"ל ששמעון ולוי היו אלו שהציעו להרוג את יוסף וגם יוסף ידע שכששמעון ולוי ביחד זה מסוכן (הרי הם לבד הרגו את כל העיר שכם) ולכן הוא דואג להפריד ביניהם.
אבל האחים לא שואלים את עצמם מדוע בחר המשנה למלך לאסור דווקא את שמעון. או שהם כן שואלים, אבל לא יודעים לענות את התשובה...
אבל כאן זה לא נגמר. הם מגיעים הביתה ומגלים שצרורות הכסף שלהם הוחזרו! הם נחרדים, אבל עדיין לא מבינים.
כשהם חוזרים למצרים עם בנימין, הרמזים מתחילים להיות כבר הרבה יותר עבים...
המשנה למלך מזמין אותם לארוחת צהרים, למה?
כשהמשנה למלך רואה את בנימין, הוא בורח לחדר ונעלם לכמה דקות (לבכות), למה?
כשמושיבים אותם לאכול מסדרים אותם "הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ, וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ" (לפי סדר הגילאים שלהם) למה?
הם תמהים על כך, אבל עדיין לא מבינים!
שיא השיאים מגיע, כשיוסף מצווה שוב, לשים לאחים את צרורות כספם, בתוך אמתחותיהם.
איך זה שהאחים לא בודקים, הפעם, את האמתחות שלהם כשהם יוצאים??? הרי הם כל כך נחרדו בפעם הקודמת.
אם הם רק היו בודקים את אמתחותיהם בזמן, הם לבטח היו מוצאים גם את הגביע שהוטמן באמתחתו של בנימין וכל התכנית של יוסף היתה משתבשת!
כיצד הם לא זוכרים את החלומות של יוסף שחלם, שהם ישתחוו לו? הרי הם יודעים שיש סבירות גבוהה שיוסף נמצא במצרים, והנה זה בדיוק מה שקרה, שהם כולם השתחוו לו, וכל כך הרבה סימנים מחשידים תומכים באפשרות הזו! אבל אף אחד מהם לא מעלה בדעתו לצרף את כל הרמזים יחד ולהבין שמדובר בעצם ביוסף!
ואם קשה לנו על האחים, הקושיא הגדולה עוד יותר, היא על יוסף בעצמו! למה יוסף עושה את זה???
הרי יש הרבה פרטים בסיפור שלא מסייעים לתכנית שלו, כפי שאנחנו מבינים אותה בפשטות. למה הוא צריך לסדר את האחים לפי הגיל? למה הוא צריך להחזיר להם את הכסף בפעם הראשונה? ועוד יותר קשה - למה בפעם השניה??
נראה, שיש רק תשובה אחת הגיונית לשאלה הזו: יוסף רוצה שהאחים יזהו אותו! ומנסה לעשות הכל כדי שזה יקרה.
הוא מתחיל ברמזים דקים, ואחרי שהאחים כולם משתחוים לו (כולל בנימין) הוא עובר לרמזים עבים הרבה יותר.
אבל זה לא עוזר... רק בסוף, כשיהודה, אותו האח שנתן את הרעיון למכור אותו, עומד מולו, מסתכל לו בעיניים ומספר לו את כל הסיפור, יוסף נשבר וחושף את זהותו. רק אז האחים מחברים את כל החלקים של הפאזל ונכנסים להלם.
אבל למה יוסף רוצה שהאחים יגלו אותו, ולמה הם לא מגלים אותו באמת?
נראה שיש כאן רעיון עמוק.
ברגע שהאחים רואים את יוסף ולא מזהים אותו, יוסף נזכר בחלומות שהוא חלם בצעירותו אבל הם לא נזכרים. נראה שהתורה גם מדגישה את הנקודה הזו, שכך כתוב: "וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף, אֵת הַחֲלֹמוֹת, אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם" כאילו התורה אומרת: יוסף זכר, אבל האחים - לא זכרו...
כנראה, ברגע הזה, יוסף אומר לעצמו: "איך הם לא קולטים?! איך הם לא מזהים אותי! עד כדי כך הם לא מעלים בדעתם שיכול להיות שאח שלהם הגיע למעמד כזה?!" אז יוסף עושה את עצמו כועס, ואומר להם: "אתם מרגלים! והעובדה - שנכנסתם בעשרה שערים שונים למצרים! אם אתם אחים, כדבריכם, מדוע לא נכנסתם בשער אחד???"
יוסף, כבר יודע, מה התשובה שהם יענו לו: "היה לנו אח שמכרנו לעבד במצרים, ורצינו לחפש אותו"
ואז, מן הסתם, יוסף אמר להם: "אחים מוכרים אח?! לא מצאתם סיפור אליבי מוצלח יותר?!"
והמוסר הזה עושה את שלו; כנראה שזה הרגע שבו האחים מדברים בינם לבין עצמם ואומרים: "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ; עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ, הַצָּרָה הַזֹּאת"
אבל זה לא מספק את יוסף. כי האחים אולי התחרטו על המעשה החמור של מכירת אח, אבל, וזה אבל גדול: הם עדיין רואים אותו כאח המסכן שמתחנן והם לא שומעים את תחנוניו. הם לא מבינים שהאח המסכן הזה הוא בעצם תקוות החיים שלהם! הם לא מאמינים שיש אפילו סיכוי קלוש שהחלומות של האח המעצבן הזה היו נכונים. הרי, אם היו נותנים לאפשרות הזו אפילו ניצוץ אחד קטן של היתכנות, הם היו לכל הפחות חושדים, שמדובר בו, העומד לפניהם ומתעתע בהם.
והאחים, למה הם לא זכרו? הם כנראה באמת לא האמינו שזה ייתכן. עד כדי כך עיוורה השנאה את עיניהם. כמו שכתוב בהתחלת הסיפור: "ויראו אותו מרחוק", הם לא הכירו את אח שלהם באמת, מקרוב.
בסוף, כשיוסף מתגלה אליהם, הם נבהלים מפניו. הבהלה הזו מעידה על עומק החטא.
לא הכרנו בכלל את אחינו. לא העלינו בדעתנו שיכול להיות שחלומותיו אכן יתגשמו. לא הכרנו אותו באמת.
במשפט אחד, המסר בשבילנו - אחים, צריך להכיר!
ועוד מסר חשוב: אל לנו לדון אף אדם על פי התנהגותו הנראית לעינינו עכשיו. כל אדם יכול להגיע לגדולות!
ואולי המסר הכי חשוב ועמוק: עלינו להיזהר מאד משנאת אחים, ואפילו אם היא נראית מוצדקת;
לפעמים, דווקא האחים הכי מעצבנים, דווקא הם, נועדו לגדולות ועתידים להביא כבוד לכל המשפחה.
מותר לתת ביקורת, אבל לעולם אסור לשנוא; ותמיד תמיד - צריך להאמין, בכל אדם!
באוירת ימי החנוכה, נאמר זאת במילים מאירות: עלינו למצוא את האור שבכל אחד ואחד מאחינו בני ישראל ולא להסתכל רק על החיצוניות; לברוח משנאה כמו מאש ולהגביר מאד מאד, את אש האהבה.
שבת שלום וחנוכה שמח ומאיר!
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך!