בלי לחסוך במילים | לפרשת נשא

פרשת נשא היא הארוכה ביותר בתורה מכיוון שיש בה את התיאור של מה שהביא כל נשיא לחנוכת המשכן. התורה חוזרת שנים עשר פעמים כמעט על אותו קטע בדיוק. הדבר היחיד ששונה זה השם של השבט ושם הנשיא.

חוץ מאצל שבט אחד שבו יש עוד שינוי קטן וקצת מוזר, וזה אצל שבט יששכר. אם בכל שאר השבטים הפתיחה היא קבועה "ביום ה[מספר היום] נשיא לבני[שם השבט ושם הנשיא] קרבנו..." רק אצל שבט יששכר הפתיחה היא שונה: "ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר, הקריב את קרבנו"

המילה הקריב חוזרת על עצמה פעמיים ובנוסף תמוה מדוע שבט יששכר שנולד בין אחרוני השבטים זוכה להקריב שני ברשימה?

בפירוש רש"י מובא מדרש שעונה על שתי השאלות. המדרש אומר שאצל יששכר מופיעה פעמים המילה "הקריב" מכיוון שהיו שתי סיבות לכך שזכה להקריב שני לשבטים, האחת - ששבט יששכר היו לומדי תורה, והשניה - ששבט יששכר היו אלו שנתנו את העצה לנשיאים להתנדב את הקרבנות האלו.

אבל מה כל כך מיוחד בעצה הזו להקריב קרבנות לחנוכת המשכן, הרי זהו דבר מתבקש? מסביר ה"חפץ חיים", שעצתו של נשיא שבט יששכר לשבטים היתה שכל אחד יתנדב את אותם הדברים בדיוק על מנת שלא תתעורר קנאה בין השבטים.
אנחנו רואים שריבונו של עולם ראה את העצה הזו בעין יפה מאד ולא רק שהקדים את נשיא שבט יששכר שיקריב שני ברשימה אלא גם הקדיש נתח גדול מאד מהתורה על מנת לתת לכל שבט ושבט את המקום הראוי לו אף על פי שהיה אפשר גם לכלול את כולם כאחד.

מה אנחנו יכולים ללמוד מהפרשה הזו? כמובן, שעלינו להזהר מקנאה, אבל גם כיצד לעשות זאת. אם ניתן לכל אחד את הכבוד הראוי לו בנדיבות ובלי לחסוך במילים, כמו שעשתה התורה עם השבטים, שכל שבט קיבל את התיאור המלא של כל מה שהוא הביא. אז אף אחד כבר לא ירגיש צורך להתנשא על חבירו או לקנא בו.

לסיום נוסיף שאין זה פלא שדווקא נשיא שבט יששכר, שבט שהצטיין בלימוד תורה, היה זה שנתן את העצה הנפלאה הזו. שהרי זוהי דרכה של תורה - "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה - שלום"

שבת שלום!