צדקות ה' | לפרשת בלק

מפרשת בלק עולות שאלות ותמיהות רבות, תוך כדי שניסיתי למצוא פיתרון לכמה מהן שמתי לב שיש תשובה אחת שעונה על כמה שאלות יחד וזה פשוט מדהים כמה שזה נראה אמיתי ונכון.

שאלה ראשונה - ה' אומר לבלעם בפעם הראשונה לא ללכת עם שרי בלק, בפעם השניה הוא אומר לו "אם לקרוא לך באו האנשים קום לך עמם…" וכי ה' משנה את דעתו?!

מה שעוד יותר תמוה שמייד אחרי שבלעם עושה בדיוק מה שה' אומר לו "ויקם בלעם.. וילך עם שרי מואב" ה' כועס עליו: "ויחר אף ה' כי הולך הוא".  למה ה' כועס? הרי זה בדיוק מה שהוא אמר לו לעשות!

שאלה נוספת - על פי הגמרא במסכת עבודה זרה ובמסכת ברכות, לבלעם היה את הידע והסגולה לכוון את הרגע היחיד ביום בו ה' כועס. וידע שאם הוא מקלל ברגע הזה הקללה תופסת.
הגמרא שם מפרטת מתי בדיוק הרגע הזה ומדוע ה' כועס "תנא משמיה דר' מאיר בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה מיד כועס הקב"ה"

והשאלה ממש מתבקשת: אם הכעס של הקב"ה הוא על הגויים שמשתחווים לחמה, מדוע זה זמן טוב לקלל את עם ישראל! להיפך! לכאורה זה היה צריך להיות זמן של לימוד זכות עם עם ישראל שהם דווקא לא משתחווים לחמה!!!"

התשובה לשאלה הזו תהיה המפתח גם לתשובת השאלות הקודמות.

בשעה שמלכי מזרח ומערב משתחווים לחמה הקב"ה כועס גם על ישראל, ואולי במיוחד על ישראל, ומדוע? מכיוון שלישראל יש אחריות על כל העולם. כל עוד מלכי מזרח ומערב משתחווים לחמה יש כאן קפידא על ישראל, כיצד עוד לא הנחלתם את האמונה באלוקים אחד לכל העולם! כיצד עדיין כל מלכי מזרח ומערב משתחווים לחמה!!

בלעם הרשע שהיה נביא בעמים בעוצמה שמקבילה למשה רבינו, קיבל את הכח מאלוקים לכוון את השעה הזו, זו השעה שלו! הוא הנציג של אלוקים באומות העולם להודיע להם שהרגע הזה של כעס צריך להיהפך לרגע של חסד וברגע שזה יקרה העולם יתוקן. העולם יגיע לשלמותו.

כשבלעם מתבקש לראשונה לקלל את עם ישראל ה' פונה אליו, כאילו בשאלה - "מי האנשים אשר באו אליך?.." ובלעם מספר לאלוקים שאלו שליחים שבאו לבקש ממנו לקלל את עם ישראל. אלוקים עונה לבלעם: "לא תלך עמהם, לא תאור את העם כי ברוך הוא" שימו לב ללשון לא כתוב "אל תלך עמהם, אל תאור את העם" במשמעות של ציווי. אלא "לא תלך" במשמעות של קביעת עובדה. כאילו הוא אומר לו: "ברור הרי שלא תלך עמהם… ברוך לך שזו בכלל לא שאלה.. הרי ברוך הוא העם הזה!" מדוע הוא ברוך? כי התפקיד שלו לטובת כל העמים להודיע להם את דבר אלהותי. כפי שאתה כמובן יודע, הרי זהו תפקידך!!!

בלעם אכן לא הולך עם האנשים, אבל כבר כאן הוא נכשל. כאשר הוא אומר לשרי בלק "כי מאן ה' לתתי להלוך עמכם". מה זאת אומרת מאן ה'! אתה היית צריך להבין את זה לבד!

מכאן והלאה אלוקים מנסה לרמוז לבלעם קצת פחות בעדינות שהוא קצת התבלבל…

בפעם הבאה שבלק שולח שליחים ובלעם לא מגלגל אותם מכל המדרגות (כישלון מס' 2 של בלעם) אלוקים אומר לו ברמז ברור יותר: "אם לקרוא לך באו האנשים קום לך איתם, ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה"

שימו לב לשני דיוקים בפסוק:
בפעם הראשונה ה' אומר לבלעם "לא תלך עמהם" הפעם הוא אומר לו "קום לך איתם"
מסביר המלבי"ם שיש הבדל בין "איתו" ל"עימו" - ללכת עמם זה "כאיש אחד בלב אחד" - הולכים יחד לאותה מטרה. לעומת זאת ללכת איתו - זה כמו לומר ללכת לידו, הולכים אחד ליד השני אבל לכל אחד יש מטרה אחרת בהליכה שלו.

כאשר ה' אומר לבלעם "אם לקרוא לך באו האנשים קום לך איתם, ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה" הוא בעצם אומר לו, אם באו האנשים האלה לקרוא לך, שאתה כמובן, בעד עם ישראל, קום ולך איתם, אבל איתם כמובן ולא עמם - לאותה מטרה, אלא למטרה הפוכה. - הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה - זאת אומרת, כפי שברור לך שאני אומר לך לברך ולא לקלל את עם ישראל!

מה קורה אחר כך, בלעם קם בבוקר ועושה כביכול בדיוק מה שה' אומר לו, רק בשינוי קל.. הוא לא הולך איתם, הוא הולך עמהם! "ויקם בלעם בבוקר… וילך עם שרי בלק" שמתם לב!

לכן ברור למה ה' כועס. "ויחר אף ה' כי הולך הוא!"
ואז שולח ה' את המלאך, ורק האתון רואה אותו. ובלעם כועס כל כך על האתון המסורה שלו, שהיא סוטה מהדרך, שהיא לא עושה את מה שמוטל עליה. והוא לא מבין שה' רומז לו שברגעים אלו הוא בעצמו מועל בתפקידו ולא עושה את המוטל עליו! אחרי שגם את זה הוא לא מבין ה' פוקח לו את העיניים והוא רואה את המלאך שעומד בדרכו.
אחרי שה' רואה שגם את הרמז הזה בלעם לא הבין אומר לו המלאך לשון קצת אחרת: "לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר"

הפעם ה' כבר לא מנסה יותר להניא את בלעם מכוונתו ללכת עם שרי בלק, עמם בעצתם ולקלל את ישראל, הוא אומר לו - לך עמם אבל אני הולך להשתלט לך על הדיבור!
אולי בלעם יבין שאין לו טעם ללכת אם הוא לא ישלוט על דיבורו. אבל הוא בכל זאת הולך.

בלעם כנראה תלה תקוות ביכולת שלו לכוון את השעה בה הקב"ה כועס. ולנצל את היכולת הזו לרעה. אבל כאשר הקב"ה רואה את גדול הנביאים של אומות העולם מועל בתפקידו בצורה כל כך חדה. הוא כביכול אומר לעצמו, מה אני רוצה מעם ישראל? איך באמת הם יכולים להשפיע על עמים שכאלה שיש בהם כל כך הרבה שנאה לעם ישראל, ואז אין דין על עם ישראל באותם ימים. "עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יְהוָה" ואז ה' לא כועס על עם ישראל בכל אותם ימים. מדוע ה' לא כועס על עם ישראל? מדוע ה' עושה את הצדקות האלו עם עם ישראל? בגלל מה ש"ענה אותו בלעם בן בעור"... בדיוק הפוך ממה שהוא היה צריך לענות.

שלוש פעמים בלעם מנסה את כוחו, הוא אומר לעצמו אולי פספסתי את הרגע? יכול להיות שלא דייקתי.. איך יכול להיות שאלוקים לא כועס היום?! והוא לא הבין את גודל האהבה של הקב"ה לעמו ישראל!

ובכל זאת - שנזכור גם את המטרה הגדולה שלנו להיות אור לעמים ולעולם כולו.

שבת שלום!