רשומות

מציג פוסטים מתאריך נובמבר, 2019

לחתום חוזה או לפתוח שולחן | לפרשת תולדות

בפרשת תולדות מסופר על אבימלך שבא ליצחק ומבקש לכרות איתו ברית. ונשאלת השאלה: הרי אבימלך כבר כרת ברית עם אברהם! אז מדוע הוא צריך לכרות ברית שוב עם יצחק בנו? כדי לענות על השאלה, ניזכר רגע, מה היה בברית של אבימלך ואברהם: אבימלך מבקש לכרות ברית ובתגובה אברהם מוכיח אותו על אודות באר המים שגזלו עבדיו של אבימלך. לבסוף, אחרי שאבימלך מתנצל, אברהם נותן לו מתנות, צאן ובקר ובנוסף, הוא שם בצד שבע כבשים, כראייה ברורה לבעלותו על הבאר. בעצם אברהם חותם עם אבימלך סוג של חוזה שהם לא יפגעו זה בזה. האם החוזה של אברהם מחזיק מעמד? נראה שלא להרבה זמן, שהרי בפרשתנו מסופר שיצחק צריך לחפור מחדש את כל הבארות שאברהם אביו חפר אחרי שהפלישתים סתמו אותם... לעומת אברהם אביו, כשאבימלך מגיע שוב לבקש לכרות ברית, הפעם עם יצחק, הסיפור קצת שונה. ראשית, יצחק אינו מוכיח אותו, למרות שבהחלט יש לו על מה להוכיח... חוץ מזה שאבימלך הפר את החוזה שחתם עם אברהם אביו, גם על הבארות שלו הפלישתים משתלטים! במקום זה הוא שואל, כאילו בתמימות: "מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאיתכם?" ואחרי שיצחק מגלה שכוונתו של א

שליחים נאמנים | לפרשת חיי שרה

הפרשה שלנו עוסקת בעיקר בסיפור של עבד אברהם שמחפש אישה ליצחק. ומעניין לשים לב לתופעה מרתקת בסיפור הזה: בתחילת הסיפור התורה מספרת על עבד אברהם וקוראת לו, כמתבקש, "העבד" . אבל בשלב מסויים, משום מה, הוא כבר לא נקרא "העבד" אלא פתאום הוא נקרא "האיש" [1] , תואר יותר מכובד. רק בסוף הסיפור הוא שוב חוזר ונקרא שוב "העבד" אם נשים לב, נראה שהפעם הראשונה שאליעזר עבד אברהם מתחיל להיקרא איש ולא עבד, היא מייד אחרי שהוא פוגש את רבקה ומגלה שהיא אכן משקה אותו ואת גמליו - " והאיש משתאה לה וכו'", מכאן ואילך הוא נקרא איש, כמעט עד סוף הסיפור. בסוף, כשאליעזר מבקש לקחת את רבקה, יש קצת ערבוב, פעם הוא נקרא עבד ופעם הוא נקרא איש. מדוע זה ככה? ונציג שאלה נוספת: אחרי שאליעזר מספר למשפחתה של רבקה על הצלחת הסימן שהוא עשה לעצמו, הם אומרים לו: "מֵה' יָצָא הַדָּבָר, לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב. הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'" אחרי שאליעזר שומע את זה, הוא מודה לה' ו

הילדים לפני הכל | לפרשת וירא

עמון ומואב. שני עמים שהתורה מצווה אותנו להתרחק מהם הרחקה מוחלטת ולא להתחתן איתם לעולם. אפילו עם מצרי ניתן להתחתן אחרי דור שלישי אבל עם עמוני ומואבי - לא! מדוע? "עַל דְּבַר  אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם,  בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" בגלל שהם לא היו מכניסי אורחים. והמצרים שעינו אותנו 210 שנה זה יותר טוב?! מדוע החמירה התורה כל כך בהרחקה דווקא מעמון ומואב? נראה שהתשובה נמצאת בפרשה שלנו, וקשורה בקשר ישיר לבנות לוט, האמהות של העמים הללו. פעמיים אנחנו פוגשים בפרשת השבוע שלנו הכנסת אורחים. בתחילת הפרשה, אברהם אבינו מכניס אורחים ובהמשך גם לוט. במבט ראשון, נראה שלוט הוא מכניס אורחים למהדרין! הוא ממש מפציר באורחים שיכנסו אליו הביתה ללון, אף על פי שהוא יושב בעיר סדום שלא חיבבה אורחים, בלשון המעטה... וכאשר אנשי סדום מגיעים ודורשים להוציא אליהם את האורחים ולהתעלל בהם לוט מסרב ואומר "אַל נָא, אַחַי, תָּרֵעוּ" אבל מה שקורה אז, הוא דבר שקשה לתפוס, לוט יוצא החוצה אל אנשי סדום החטאים ומציע להוציא אליהם את שתי בנותיו הבתולות במקום את האורחים!!! &

אחות קטלנית | לפרשת לך לך

בפרשתנו מסופר, שאברהם אבינו יורד למצרים מפני הרעב בארץ כנען וכאשר הוא מתקרב למצרים הוא אומר לשרה: "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ, וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ, אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ" ורש"י מפרש: " למען ייטב לי בעבורך - יתנו לי מתנות" וכך גם משמע מהמשך הפסוקים, שלאחר ששרה מובאת לפרעה כתוב: " וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ " והשאלה זועקת: כיצד אברהם אבינו, איש החסד, שאחרי שניצח את ארבעת המלכים אומר למלך סדום: "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם", אברהם אבינו "ימכור" את אשתו כדי לקבל מתנות?! כמעט כל המפרשים נזקקו לשאלה הזו וגם לשאלה הכללית מדוע אברהם בכלל מכניס את עצמו לצרה זו ולא נשאר בארץ למרות הרעב ותולה בטחונו בה' והציעו המפרשים הסברים שונים. הרמב"ן כתב שאברהם אכן חטא חטא ג

למה עצרת בדרך? | לפרשת לך לך

בפרשתנו, אלוקים אומר לאברהם: "לך לך... אל הארץ אשר אראך" והוא לא אומר לו עדיין לאן בדיוק הוא הולך. הוא שולח אותו אל הלא נודע. לפי חז"ל זהו אחד מעשרת הנסיונות שהתנסה בהם אברהם אבינו ע"י אלוקים. ניסיון לא פשוט, ללכת אל הלא נודע. אבל אם נעיין בסוף הפרשה הקודמת נראה ששם מסופר על תרח, אביו של אברהם שלוקח איתו את כל המשפחה כדי ללכת לארץ כנען (לימים - ארץ ישראל), רק שהם לא מגיעים עד לכנען. הם עוצרים בחרן ומתעכבים שם. אז בסוף מתברר שלאן בעצם אלוקים שולח את אברהם? - לארץ כנען! בדיוק לאותו המקום אליו משפחתו של אברהם תכננה להגיע מלכתחילה! אולי, בניסיון הזה, אלוקים מנסה להעביר לאברהם, וכמובן גם לנו - מסר חשוב. כשאלוקים מדריך אותנו לעשות משהו שנראה אולי קצת מוזר בהסתכלות ראשונה, משהו שנראה לנו כיציאה ממרחב הנוחות שלנו; כשהוא מצווה אותנו ללכת אל הלא נודע, זה רק נראה ככה בהסתכלות ראשונה. אחרי שנקפוץ למים, אחרי שנצא לדרך, מהר משחשבנו, נגיע ונגלה שהגענו למקום שהכי טוב ומתאים לנו. בדיוק למקום עליו חלמנו ואליו תמיד רצינו להגיע. "לך לך" אומר אלוקים לאברהם. מה ז