אחות קטלנית | לפרשת לך לך

בפרשתנו מסופר, שאברהם אבינו יורד למצרים מפני הרעב בארץ כנען וכאשר הוא מתקרב למצרים הוא אומר לשרה: "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ, וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ, אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ"

ורש"י מפרש: "למען ייטב לי בעבורך - יתנו לי מתנות"

וכך גם משמע מהמשך הפסוקים, שלאחר ששרה מובאת לפרעה כתוב: "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ"

והשאלה זועקת: כיצד אברהם אבינו, איש החסד, שאחרי שניצח את ארבעת המלכים אומר למלך סדום: "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם", אברהם אבינו "ימכור" את אשתו כדי לקבל מתנות?!

כמעט כל המפרשים נזקקו לשאלה הזו וגם לשאלה הכללית מדוע אברהם בכלל מכניס את עצמו לצרה זו ולא נשאר בארץ למרות הרעב ותולה בטחונו בה'

והציעו המפרשים הסברים שונים.

הרמב"ן כתב שאברהם אכן חטא חטא גדול בדבר הזה ובעבור זה נגזר על בני ישראל גלות מצרים.
אבל רבים הקשו עליו שהרי חז"ל מונים את הירידה למצרים כאחד מ10 הנסיונות שהתנסה בהם אברהם אבינו ועמד בהם. אז כיצד אפשר לומר שזה היה חטא? ועוד שחז"ל אומרים שאברהם נענש על כך שאמר "במה אדע" ולא בגלל עוון זה.

יש מפרשים שאברהם התכוון שאם המצרים יחשבו שהיא אחותו, כולם ירצו אותה ו"יתמקחו" על המחיר ובינתיים הוא ימשוך את הזמן ובסוף יציל אותה, או, שיאמר להם שהיא נשואה לאדם אחר שהלך למדינת הים וכיו"ב. אבל הפירוש הזה לא מסתדר כל כך עם המילים "למען ייטב לי בעבורך" על כל פנים, לפי פירוש רש"י, שהרי אם כך, בפועל, אף אחד לא יתן לו מתנות בסוף.

עוד פירוש שמובא במפרשים כדי לתרץ את רש"י: שמה שאמר אברהם לשרה: "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך" הכוונה ששרה תאמר שהוא אחיה ושהוא עני ושיתנו לו מתנות. שאם לא כן וסתם ככה תאמר שהוא אחיה, בלי שישאלו קודם, זה יהיה מחשיד. אבל התירוץ הזה נראה דחוק (במיוחד שנראה שרש"י פירש כך לפי הלשון בהמשך "ולאברם היטיב בעבורה" משמע שהכוונה למתנות של פרעה ולא למתנות אחרות)

יש מפרשים על פי דברי חז"ל, שהמטרה היתה בדווקא ששרה תיסתר אצל פרעה ובסוף תצא ממנו אחרי שפרעה יקבל מכות, וזהו בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים" שגם ישראל יגלו למצרים ויתענו תחת פרעה ואז המצרים יקבלו מכות ובני ישראל יצאו ברכוש גדול. שזה הסבר יפה באופן כללי, לאחר מעשה, אבל לענ"ד לא מתרץ את הקושיא שלנו על הפעולה של אברהם מבחינה מוסרית באותה סיטואציה. האם "המטרה מקדשת את האמצעים" ולשם כך צריך להכניס את שרה בסכנה שתיבעל ח"ו כאשת איש לערל?!

בעזרת ה' נראה לי להבהיר את התמונה ולהסביר באופן הבא:

אקדים ואומר שמה שעורר אותי להסבר הזה, הוא דבר מעניין בפסוקים:
מתוך ארבעה פסוקים בסיפורינו. שלושה מתחילים במילה "ויהי" ואחד במילה "והיה":
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ:
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ:
וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ: אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ:
וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד:

לכאורה, הסיבה להבדל בלשון, פשוטה: הפסוקים שמתחילים ב"ויהי" הם התיאור של התורה את המעשה
ואילו צמד הפסוקים שפותח ב"והיה" הם דברי אברהם לשרה.

אבל חז"ל אומרים במדרש שבכל פעם שהתורה אומרת "ויהי" אינו אלא לשון צער. "והיה" אינו אלא לשון שמחה.

אם כך, מובן מדוע התורה משתמשת בלשון צער, שהרי הסיפור הזה נראה כסיפור טרגי, כלפי חוץ, על כל פנים. אבל מדוע אברהם אבינו משתמש בלשון "והיה" שהיא לשון שמחה?

וכך נראה לי להסביר בפשיטות: אברהם כנראה ידע שלשרה יש את הכח להכות בנגעים את פרעה ואת ביתו. אם אמוראים יכלו לברוא עגל, וחרטומי מצרים (להבדיל) לעשות שחין, מה זה בשביל שרה להכות את פרעה בנגעים... (ואולי אף ידע אברהם ברוה"ק או בנבואה שפרעה לא יתקרב לשרה) גם שרה ידעה זאת. לכן אמר לה אברהם ללא חשש: "למען ייטב לי בעבורך" בזכות היופי שלך ייטיבו לי ויתנו לי מתנות. כי אברהם ידע שבזה זה ייגמר, כי לא יוכלו לגעת בה וייאלצו להחזיר לו אותה.

לאברהם היו שני חששות אחרים: 1. שיהרגו אותו לפני שינסו לגעת בה. את זה אפשר לפתור על ידי ששרה תאמר שהיא אחותו. אבל היה לאברהם אבינו חשש נוסף 2. כיוון שידע שאשתו שרה היא האשה היפה ביותר בעולם הוא שיער שהיא תילקח לפרעה, וכיוון שידע שפרעה לא יוכל לגעת בה (על הפסוק "וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם" מפרש רש"י: על פי דיבורה של שרה, היא אומרת למלאך והוא מכה!) מן הסתם פרעה יבוא בטענות לאברהם מדוע לא אמרת לי שהיא אשתך והיית חוסך לי את המכות!

לכן אמר אברהם לשרה בלשון "והיה" לשון שמחה: "הנה נא ידעתי... כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו" למה זה משמח?
כי מכיוון שידוע שהמצרים שטופי זימה ועושים דברים כאלה, אחרי שפרעה יקח אותך ולא יצליח לגעת בך, כשהוא יבוא אלי בטענה מדוע לא אמרתי שאת אשתי - תהיה לי תשובה טובה! אוכל לומר שחששתי לנפשי! ופרעה יבין ויקבל את זה שהרי הוא מכיר טוב מאד את העם שלו...

וביתר עומק: אברהם אבינו יודע שהוא צריך להתעשר ולזכות להכרה עולמית כדי שיוכל להשפיע על העולם את אמונת ה', הוא מבין שיש לו כאן הזדמנות להתעשר וגם לזכות לכבוד גדול. התוצאה של הסיפור היתה ששרה היתה מיועדת להיות אשתו של המלך הכי חשוב בעולם באותה תקופה. אבל לבסוף יתברר שהיא לא יכולה להיות אשתו כי היא אשתו של אברהם בעצם... אברהם הוא בעלה של המלכה... ויחד עם זה אברהם זוכה להמון מתנות מאוצר המלוכה.

ההסבר הזה יכול להשתלב יפה עם דברי חז"ל שאברהם ירד למצרים כדי לסלול את הדרך לעם ישראל, בניו, בעתיד (וזה לא קשה להבנה שהרי אברהם היה נביא ה') אבל הוא גם שופך אור והבנה על הדרך שבה אברהם עושה זאת בלי שיפול אף רבב מיחסו המכבד כלפי שרה אמנו (שהיתה אף גדולה ממנו בנביאות)
נהפוך הוא - בזכות שרה, יופיה וכחה הרוחני, התאפשר כל המהלך של "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"!