הסתכלות נכונה | לפרשת וישלח

כשיעקב אבינו ירא מהפגישה הצפויה עם עשיו, הדבר הראשון שהוא עושה זה לחלק את המחנה שלו לשני מחנות: "וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה"

אחר כך, יעקב פונה בתפילה לאלוקים, וכך הוא אומר: "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ, כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" כשעברתי את הירדן בדרך לחרן, לא היה לי כלום! היה לי רק מקל. "וְעַתָּה" עכשיו, "הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת!"

הלשון הזו: "ועתה הייתי לשני מחנות" נראית מוזרה ביותר.

הרי החלוקה לשני מחנות בוצעה על ידי יעקב ממש עכשיו, בגלל הפחד מעשיו, לפני כן היה רק מחנה אחד!
וכאן, יעקב אומר "שני מחנות" דווקא כדי לתאר את השפע הגדול שה' נתן לו.
על פניו, זה נראה ממש אבסורדי!

התשובה היא, כנראה, שיעקב אבינו ידע את הסוד, איך למצוא את האור בתוך החושך וכך גם לגרש אותו!

אמנם אני נאלץ לחלק את המחנה שלי לשני מחנות, אומר יעקב, אבל זה שיש לי בכלל, כל כך הרבה משפחה ועבדים וצאן ובקר וגמלים... שאני יכול בכלל לחלק אותם לשני מחנות! וכל אחד הוא ממש מחנה בפני עצמו! זה ממש לא מובן מאליו! הרי כשבאתי לפה היה לי רק מקל! לא היה לי מה לחלק! על דבר כזה צריך להודות מעומק הלב

לאחר מכן, כמובן, יעקב מבקש עזרה מאלוקים: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו" אבל קודם כל - תודה על מה שיש!

וזו גם עצה עבורנו, עם ישראל. לפעמים אנחנו נאלצים להתחלק למחנות... (פוליטיקה קוראים לזה) המצב הזה לא אידיאלי, הוא אפילו מצער, אבל הוא זמני. כדי להתמודד איתו בואו ונלמד מאבינו יעקב, נשמח קודם כל ונודה על מה שיש. ברוך ה' שיש לנו מחנות!! כולם שלנו! כל מחנה הוא שלנו!

רק הצרות גורמות לנו להתפלג, בגלל חילוקי הדיעות כיצד להתמודד מול הצרות שפוקדות אותנו מבחוץ. אבל הצרות יעברו ואנחנו נשוב לחיות כעם אחד, חופשי ומאוחד, על אדמתו, סביב הערכים והמורשת האדירה שלו שמאירה לכל העולם כולו.

שבת - שלום!