פחד אלוקים! | לפרשת שמות

איך דמיינתם לעצמכם את פרעה מלך מצרים? כמלך חכם ורגזן, או כמלך טיפש וסלחן?
מן הסתם בחרתם בתשובה הראשונה, אבל במקרה אחד חריג, בפרשת השבוע שלנו, נראה, שפרעה מתנהג לגמרי אחרת...

בתחילת הפרשה מסופר על שפרה ופועה, "המיילדות העבריות" שפרעה מלך מצרים פונה אליהן בדרישה קשה מאד:
"...אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה". המיילדות העבריות לא מקיימות את ציווי פרעה. וכאשר פרעה מבקש הבהרות, המיילדות אומרות לו: שמע, אדוננו המלך, הנשים העבריות פשוט יולדות כמו חיות, לבד...

למרבה הפלא, פרעה מקבל את התירוץ שלהן, ואפילו לא מעניש אותן.

איך פרעה המלך יכול לקבל את התירוץ המוזר הזה? כל הנשים העבריות יולדות באופן עצמאי, ללא יוצא מן הכלל...?! זה לא כל כך מתקבל על הדעת. ועוד יותר מוזר: הרי הוא מדבר עם "המיילדות העבריות"! אם אכן כל הנשים העבריות יולדות לבד, אז מי בכלל צריך מיילדות?!

ועוד לפני שקשה על פרעה, קשה על שפרה ופועה עצמן! כיצד היה להן את האומץ לא לקיים את ציווי פרעה? מן הסתם הן ידעו שהן מכניסות את עצמן בסכנת חיים, ועוד לומר לפרעה תירוץ כזה מוזר?!

נראה שנוכל למצוא תשובה לקושי הזה בפסוק הבא: "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם...". גם אם המיילדות פחדו ממלך מצרים, ממלך מלכי המלכים הן פחדו הרבה יותר... וכי אפשר לרצוח?! הרי מלך מלכי המלכים ציווה שאסור לרצוח!

יראת אלוקים נתנה למיילדות את הכח לעמוד בניסיון ולא לשמוע בקול פרעה, למרות הסכנה המוחשית לחייהן.

ואיך פרעה מאמין לתירוץ מוזר שכזה? נראה שהדרך היחידה להסביר את זה, היא שאכן היה כאן נס שיוצא מגדר הטבע. לא משהו שקשה למלך מלכי המלכים לעשות... אבל כשיראים אותו, יותר ממלך בשר ודם, אלוקים אכן עושה את הנס (1).

יה"ר שנזכה לפחד, תמיד, אבל רק מאלוקים!

שבת שלום!

___________________________________

1. איפה רואים את העיקרון הזה שוב? אחרי יציאת מצרים וקריעת ים סוף, כשבני ישראל, עם, שרק עד לפני ימים ספורים היו עבדים, צועד במדבר, והנה מגיע עם, חצוף ועז פנים, לתקוף אותם. עמלק.
מה כתוב על המלחמה הזו: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק... וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים" (לפי רש"י המילים "ירא אלוקים" מוסבות על עמלק, אבל לפי פרשנים אחרים, כמו החזקוני למשל, הן מוסבות על עם ישראל)
במלחמה הזו כל התנאים היו לטובת עמלק. וכל הסיכויים של עם ישראל היו להפסיד. חוץ מדבר אחד: אלוקים. אלוקים נמצא עם בני ישראל. אבל דא עקא, עם ישראל עייף ויגע, וקצת שכח שאלוקים איתו... לא מספיק שאלוקים נמצא עם עם ישראל (הוא תמיד שם), צריך גם שהעם יהיה ירא אלוקים ויזכור אותו.
למשה היה פיתרון: הוא אומר ליהושע לבחור אנשים למלחמה, אבל הוא כבר דואג גם לתנאי החשוב יותר וההכרחי לניצחון ואומר ליהושע: "מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי...". מראהו של משה בראש הגבעה עם מטה האלוקים בידו, מזכיר לעם ישראל את אביהם שבשמים שרק בזכותו הם מנצחים. כפי שאומרים חז"ל (משנה, מסכת ראש השנה ג,ח): "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה?! אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים - היו מתגברים, ואם לאו - היו נופלין"

בזכות ידיו של משה, היתה כאן יראת אלוקים, שעבוד הלב לאבינו שבשמיים; וכאשר הלב משועבד לאבינו שבשמיים, כמו אצל שפרה ופועה וכמו אצל עם ישראל במלחמת עמלק, או אז, אלוקים גם נותן את ליבו אלינו ועושה לנו ניסים גדולים שמעל לגדר הטבע.