יעקב זכריה נמן

פרשת השבוע שלנו פותחת בציווי על מחצית השקל וכך אומר אלוקים למשה: " זה יתנו , מחצית השקל בשקל הקודש" יש פה תחושה כאילו אלוקים מראה למשה משהו "זה יתנו" ובאמת חז"ל מסבירים שאלוקים הראה למשה כמין מטבע של אש בשווי של מחצית השקל. אבל למה אלוקים צריך להראות למשה מטבע מיוחדת של אש בשווי של מחצית השקל, הרי זה לא כל כך מסובך להבין כמה זה מחצית השקל, התורה בעצמה מסבירה בהמשך שכל שקל הוא עשרים גרה, זאת אומרת עשרים מעות, אז מחצית השקל היא עשר מעות. אם ככה למה אלוקים לא אמר פשוט מחצית השקל או עשר מעות. מדוע היה צריך להמציא מטבע חדש שלם של אש בשווי של עשר מעות ולהראות אותו למשה? אולי אלוקים רצה להעביר למשה רבינו מסר: בני ישראל לא מתבקשים להביא עשר מעות אלא מחצית השקל, מדוע? כדי שהם יזכרו שכל אחד הוא רק חצי והוא לא שלם ללא החיבור לכל עם ישראל. אבל מצד שני - כאשר אדם מכיר בכך שהוא חצי - הרי שההכרה הזו בעצמה היא שלמות גדולה! לכן אלוקים מראה למשה מטבע מיוחד של אש, בכך הוא רומז לו ולעם ישראל שמחצית השקל, מצד השווי שלה היא באמת מחצית, אבל מצד האמת - אחרי שהאדם מכיר ב

בפרשת תרומה התורה תיארה את ארון הברית, המנורה, השולחן ומזבח הנחושת, לאחר מכן את בגדי הכהנים ואת הקרשים והיריעות של המשכן ורק בסוף הפרשה שלנו, פרשת תצווה, מופיע הציווי על בניית מזבח הזהב, מזבח הקטורת. וכל המפרשים שואלים: למה הציווי על מזבח הקטורת מופיע רק בסוף ולא כבר בפרשה הקודמת, ביחד עם הארון השולחן והמנורה כפי שהיה מתבקש? אולי בגלל הייעוד של מזבח הזהב והוא - הקטרת הקטורת! הגמרא במסכת כריתות, אומרת שהחלבנה, אחד מסממני הקטורת - ריחה היה רע, ובכל זאת היא חלק מסממני הקטורת וזה רומז לכך שצריך לצרף אלינו את פושעי ישראל. בלעדיהם האחדות לא תהיה שלימה! הקטורת רומזת לחיבור של פושעי ישראל עם עם ישראל! הקטורת רומזת לאחדות עם ישראל השלימה. אחד עשר סממנים שונים שמצטרפים יחד ומפיקים ריח ניחוח של קודש קדשים! אז מדוע מוזכר מזבח הקטורת רק בסוף? אולי כדי לרמוז לכך שהריח הנפלא הזה של הקטורת, הריח המשכר הזה של האחדות יכול לעלות רק בסוף , אחרי הרבה עבודה. כשכל המשכן כבר בנוי בשיתוף פעולה של כל העם , כאשר הכהן הגדול כבר נושא עליו את שמות בני ישראל וכאשר גם אלוקים שוכן בתוכם - רק אז - אפשר ל