התמימות המטהרת | לפרשת חקת
בתחילת פרשת השבוע אנחנו קוראים את הציווי על פרה אדומה.
ידוע שעל מצווה זו קרא שלמה המלך, החכם מכל האדם את הפסוק: "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי" (קהלת ז,כג) (שמעתי בשם הרב ניסים הכהן זצ"ל "והיא רחוקה" בגימטריא = פרה אדומה) שהרי מצווה זו לא נראית מובנת, מדוע אפר של שריפת פרה אדומה המעורב במים חיים עם עץ ארז ואזוב ושני תולעת מטהר מטומאת מת? מדוע הוא מטמא את כל המתעסקים בו? ועוד...
אף על פי כן, נתנו חכמי ישראל טעמים שונים ומעניינים למצווה זו.
אני רוצה לשתף אתכם בטעם מרתק ששמעתי השנה מהרב ראובן ששון שליט"א, ראש ישיבת רמת השרון
ולהשלמת הרעיון אוסיף עוד דיוק יפה ששמעתי מהרב חיים דרוקמן שליט"א ראש ישיבות בני עקיבא.
מה שיפה בביאור שמביא הרב ראובן ששון הוא שהוא מבאר את חוסר הביאור שבמצוות הפרה האדומה.
וכך הוא מסביר: כדי לטהר מטומאת מת צריך לרדת לשורשה של טומאת המת. מאיפה ירדה המיתה לעולם? נכון, מחטאם של אדם וחווה. ומה היה חטאם? שאלוקים אמר להם לאכול מכל עץ הגן ורק מעץ אחד לא לאכול והם התפתו ואכלו גם מהעץ הזה. החטא היה חוסר תמימות, החשד שאולי אלוקים מפסיד אותנו במשהו, שאולי מה שהוא ציווה אותנו זה לא באמת לטובתנו.
מכיוון שטומאת המוות ירדה לעולם כתוצאה מפגם בתמימות, היא נטהרת על ידי פרה אדומה תמימה שטעמהּ אינו מובן ואנו מקיימים אותה בתמימות בלי להבין! לכן טעמה של הפרה נסתר, כדי שנקיים אותה בתמימות שתטהר אותנו מטומאת המוות.
על דרך זו אפשר אולי לפרש את דברי חז"ל במסכת יבמות (דף סג ע"ב) שבארץ ישראל כשהיה אדם נושא אישה היו מברכים אותו שיתקיים בו "מצא אישה מצא טוב" ולא "מוצא אני מר ממוות את האשה" מה ההבדל בין "מצא" שזה טוב, לבין "מוצא" שזה מר ממוות?
"מצא" זוהי מידת התמימות, כיוון שמצאתי (בעבר) אישה טובה ואני אוהב אותה, אני שמח בה לעולמי עד ומחפש בה רק דברים טובים, גם אם יום אחד היא לא נראית לי בדיוק אותה נשמה טהורה איתה התחתנתי, ומשהו לא מסתדר לי, אני בטוח שזהו הזיווג שלי ושמח בו בתמימות (ואולי בכלל הבעיה היא בהסתכלות שלי).
"מוצא" זה אדם עם חוסר תמימות, שמנסה כל יום למצוא את אשתו מחדש ומה לעשות, לפעמים יש ימים שאשתו קמה על רגל שמאל או שהוא קם על רגל שמאל והוא לא "מוצא" טוב הבוקר... ואז הוא מרגיש מר ממוות.
אם הוא ישנה גישה וישאר בתמימות, בבחינת: "מצא אשה" הוא יהיה שמח ומאושר גם היום על האישה הטובה שמצא.
להשלמת העניין אוסיף רעיון מקסים ששמעתי מהרב חיים דרוקמן שליט"א:
הפרשה פותחת במילים "זאת חקת התורה" מה משמעות המילה "חקה"? המשמעות הפשוטה היא מלשון חוק וסדר אבל בעברית יש למילה הזו גם משמעות של לחקוק. מה ההבדל בין לכתוב לבין לחקוק? הכתיבה היא על המשטח עליו כותבים אבל היא אינה חלק ממנו לעומת זאת החקיקה היא חלק מהמשטח עליו חוקקים והיא דבר אחד איתו.
כך הם חוקי התורה, הם לא דבר חיצוני שמחובר אלינו, אלא חלק מאיתנו, שאנחנו רק צריכים לחשוף ולגלות אותו.
כדי להתחבר למושגים שחיצוניים לנו, אנחנו צריכים את החיבור של השכל אבל כשמדובר בתורה שהיא חלק מאיתנו זה מעבר לשכל, החיבור קיים מעצם מהותנו, כמו קשר בין הורים לילדים שלא תלוי במעשיהם ובהבנתם כלל.
שנזכה להסיר מאיתנו את כל הסיגים המונעים מאור התורה והקדושה להאיר מתוכנו,
שנזכה להתחבר לתורה בתמימות אמיתית ומתוך כך להסיר את חרפת המוות מהעולם
"וחיי עולם נטע בתוכנו"
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך!