למה לקלל? | לפרשת כי תבוא

בפרשת הברכות והקללות שנאמרו בין הר גריזים והר עיבל, מפורטות אחת עשרה עבירות שעל כל אחת מהן - "ארור האיש..." אשר יעשה אותה. רש"י מסביר, וכך גם מתבקש לפי פשט הפסוקים שלפני שאמרו ארור על מי שיעשה את העבירה אמרו ברוך על מי שלא יעבור את אותה עבירה.

השאלה המתבקשת היא, מדוע זכו דווקא אחת עשרה העבירות הללו, לדגש כל כך מיוחד, במעמד דרמתי שכזה, ושעליהן במיוחד נאמרת בקול רם ההצהרה שמי שישמור אותן יהיה ברוך ומי שלא ישמור אותן יהיה ארור. וכל העם עונה אמן. כנראה שיש משהו מיוחד במצוות האלו. מה מיוחד בהן?

אם תשימו לב, כל אחת עשרה העבירות המפורטות, הן עבירות שבדרך כלל נעשות בסתר. מי שעושה פסל ושם בסתר, מי שמכה רעהו בסתר, עבירות של גילוי עריות שמן הסתם נעשות בסתר, לקיחת שוחד שכמובן נעשה בסתר וכל שאר העבירות שמנויות שם, מי שקצת יחשוב יבין שאלו עבירות שנעשות בדרך כלל, בסתר.

עכשיו נוכל להבין מדוע דווקא בנוגע לעברות הללו הלויים מדגישים שמי שישמור אותן יזכה לברכה מיוחדת וגם נדרש איום דרמתי כזה, "קללה" למי שיעבור עליהן.

כי, כאשר אף אחד לא רואה, בסתר, יש בנו נטייה לחפף קצת... ואנחנו זקוקים להתגברות יותר גדולה כדי לא להיכשל בחטא.

ומה יכול לעזור לנו כדי להתגבר על הנטייה הגדולה הזו להיכשל? התובנה, שהומחשה במעמד הברכות והקללות, ומה היא התובנה הזו? שכל עם ישראל הוא כגוף אחד, ולכן כל אדם מישראל משפיע על כל העם. אם תחטא חס ושלום, כל עם ישראל יאמר אמן על קללתך ואם תתגבר ולא תחטא - תזכה לברכה מפי כל עם ישראל.

אדם שזוכה למדרגה הזו, לאהוב את עם ישראל באמת, ולהבין שכל מעשה קטן שלו אפילו אם הוא נעשה בסתר, משפיע על כל עם ישראל, יהיה לו קשה מאד לחטוא, גם אם זה בסתר. מי יתן ונזכה לכך, ונגיע זכים ונקיים מכל חטא ליום הדין הממשמש ובא. 

שבת שלום!