מצוות מתחלפות | לפרשת ראה

פרשת ראה מתחילה במילים: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", הפנייה ראה היא פניה ליחיד בישראל אך מעשיו של היחיד בישראל משפיעים על הברכה והקללה של כל עם ישראל. לכן, "נותן לפניכם" - בלשון רבים.

בספר שמירת הלשון מופיע מאמר תמוה ביותר בשם רבינו בחיי בעל "חובות הלבבות", כתוב שם שאם אדם מספר בגנות חבירו, המעשים הטובים שלו עוברים לחשבון של אותו אדם שהוא סיפר בגנותו, והמעשים הרעים של האדם שהוא סיפר בגנותו עוברים לחשבון שלו בשמיים.

טוב, אנחנו מבינים שלשון הרע הוא דבר נורא ולא טוב, אבל עד כדי כך?! ומה ההיגיון של ניוד הזכויות הזה?

לפי הרעיון של הערבות ההדדית בעם ישראל הדבר יהיה יותר מובן:
הרי אין עבירות ומצוות פרטיות. כל עם ישראל ערבין זה בזה וגם המצוות והעבירות של כולם, שייכות לכלל ישראל, אלא שלכל אדם מישראל ישנה אחריות על המעשים שלו. 

כל זה במצב רגיל כשעם ישראל חיים כשאהבה ואחווה ביניהם

אבל כאשר אדם מדבר בגנות חבירו, הוא בעצם מסיר מעצמו את האחווה שיש לו כלפי אותו אדם, וכלפי כלל ישראל.
הוא מדבר על המעשים הרעים שאותו אדם עשה, אבל בעצם המעשים הללו שייכים לחשבון של כל עם ישראל, שלכל עם ישראל יש אחריות מסויימת עליהם כולל לאותו אדם שמדבר. כאשר האדם מסיר מעצמו את אהבת ישראל ומספר בגנות חבירו, כביכול מן השמיים אומרים לו: "אם אתה מדבר על המעשים הרעים האלה. כנראה שהם מפריעים לך, אז קח עליהם אחריות! גם לך הם שייכים!"

והמעשים הטובים שלך, שאולי גרמו לך לחשוב שאתה טוב מאחרים ויכול לדבר עליהם סרה, גם הם אינם שייכים בעצם רק לך... האדם שעליו אתה מדבר - המצוות האלו שעשית, שייכות גם לו… ואם חשבת שעשית אותם רק לעצמך, אז לך הן כבר לא שייכות, אלא רק לו (בתוך כלל ישראל). כי אין מצוות פרטיות לאדם בודד. 

נסיים במאמר של אליהו הנביא ב"תנא דבי אליהו": כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני אהובי, כלום חיסרתי לכם דבר? ומה אני מבקש מכם? הא איני מבקש מכם אלא, שתהיו אוהבים זה את זה, ותהיו מכבדים זה את זה.

וכפי שאמר הלל הזקן: מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך - זוהי כל התורה כולה... 

שבת שלום!